גזר דין בתיק ת"פ 46837-05-12

הנאשמים הודו והורשעו ביום 4.11.12 בעבירה של  גידול עצמי של סמים מסוכנים ובעבירה של החזקה ושימוש עצמי בהם.

לכאורה מדובר בתיק שאינו מן החמורים, כך על פי הכותרת, אולם הכמות עושה גם איכות וכך המקרה גם בענייננו: הכמויות שגידלו ונתפסו אצל הנאשמים עמדו ע"ס של 900 גרם נטו קנביס. מדובר, לכל הדעות, בכמות נכבדה.

הנאשמים, אחד מהם נעדר עבר פלילי והשני בעל עבר פלילי שרחוק מלהיות מכביד, נשלחו לקבלת תסקיר שירות מבחן טרם יגזר עונשם, כך על פי הסכמת הצדדים.

ביום 30.6.13 התקיים דיון לאור קבלת שני תסקירים מצויינים מאת שירות המבחן, במסגרתם קבע שירות המבחן כי השניים הם אנשים נורמטיביים, אשר אכן גידלו סמים לטובת שימושם העצמי, נוכח התמכרותם שלהם לסם מזה עשרות שנים. שירות המבחן ציין, כי שני הנאשמים גם יחד, הגם שהיו מכורים לסמים הקלים מקדמת דנא - שמרו על אורח חיים נורמטיבי, לא הסתבכו עם החוק, לא בעבירות סמים (למעט הנאשם 2 שיש לו הרשעה אחת בשימוש עצמי משנת 2005 ו- 2010) ובעיקר לא בעבירות של רכוש המאפיינות צרכני סמים ומכורים, או חלילה בעבירות של אלימות.

אדרבא, הנאשמים, בשנות ה- 40 לחייהם, בעלי משפחות, שירתו שירות מלא  וקרבי בצה"ל ועד לאחרונה שירתו השניים במילואים (עתה ממשיך לשרת במילואים רק הנאשם 2).

הנאשם 1 הודה בהחזקת הסמים בגידולם לשימוש עצמי מיד עם מעצרו, ועם תיקון כתב האישום התקבלה למעשה גרסתו. 

שירות המבחן התייחס למצב ההתמכרות של הנאשמים ומצא לקבוע כי השניים עברו תהליך שיקום יוצא מגדר הרגיל, כאשר המעצר והפרשה עצמה זעזעו אותם וטלטלו את משפחתם, כך שהנאשמים הצליחו לבעוט את הסם - שהלך איתם שנים רבות יד ביד - אל מחוץ לחייהם.

הנאשם 2 אף הצליח ביותר במסגרת הגמילה והוא משמש נציג בכיר במסגרת האנ.איי כדוגמא לנרקומנים המבקשים להגמל.

שני הנאשמים לקחו אחריות על מעשיהם, הביעו חרטה, והסבירו כי הגידול נעשה בכדי להתרחק מחיכוכים ומסוחרי סמים, ותו לא.

 נכון לחודש יוני שנה זו, שירות המבחן  קבע כי הנאשמים גמולים מסמים משך שנה תמימה.

לציין עוד, כי הנאשם 2 הצליח בהליך הגמילה, הגם שברקע קיימת מחלה קשה, שמטעמי צנעת הפרט לא אכנס לפרטיה בגזר דיני (ראו התסקיר). כך גם ביחס לבעיות שידע וחווה הנאשם בילדותו (גם ראו שם). הנאשם 2 סובל מנכות בת 75%.

שני הנאשמים גם יחד עובדים לפרנסתם, הנאשם 1 כגנן, בעל חברה לגננות, ואילו הנאשם 2 עובד במטבח של מסעדה. שירות המבחן מצא כי השתת עונש של עבודות שירות על השניים יפגע באופן אנוש בפרנסתם, ומכאן שהוא עלול לפגוע גם בשיקומם, ועל כן ממליץ שירות המבחן לגזור על הנאשמים צו מבחן ושל"צ.

בישיבת 30.6.13  טענו הצדדים לעונש, וההגנה ביקשה, לאחר טיעוני התביעה אשר ביקשה לקבוע מתחם ענישה של 6 חודשי מאסר ועד  24 חודשים, לאמץ את המלצות שירות המבחן, הואיל והנאשמים שוקמו, והכל בהתאם להוראת סעיף 40 ד לחוק העונשין.

הואיל והתביעה לא התייחסה, ולו כזית, לשאלת תחולת סעיף 40ד לחוק העונשין על המקרה של הנאשמים, בקשתי את התייחסות התביעה במקום, אולם נוכח שתיקת התובעת המלומדת הוריתי על קבלת עמדת התביעה בכתב.

ביום 8.7.13 התקבלה הודעה מטעם המאשימה, הודעה שלא הצלחתי להבין, ובה מתנערת המדינה, הלכה למעשה, מחובתה לטעון ביחס לתחולת סעיף 40 ד לחוק העונשין.  את דעתי על אותה תגובה נתתי בהחלטה מיום 9.7.13. בין כך ובין כך אני סבור כי המילה שיקום רשומה עלי תיק זה באותיות קידוש לבנה ונוכח שתיקת התובעים - אראה בשתיקה כהסכמה.

אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, אני מוצא לאמץ את המלצת שירות המבחן, הן מן הנסיבות הכתובות לעיל והן מן הטעמים המצויים בתסקירי הנאשמים ואני מעדיף את השיקום על הענישה המתגמלת, ואני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

לנאשם 1:  

א.         צו מבחן למשך שנה.

ב.         של"צ בהיקף של 400 שעות, כפי המלצת שירות המבחן בתסקיריו; השל"צ יבוצע במסגרת עמותת אנוש במועדון הקקטוס בתפקיד הגנני שיועד לנאשם ובבית הקפה שם, והכל בהתאם להוראות הממונים שם. אין מניעה, מצד בית המשפט, כי השעות יבוצעו לאורך 18 חודשים, אולם אני מותיר זאת לשיקול דעת שירות המבחן.